![שיר:]](http://www.bloger.co.il/userimages/9/958ca21f-76d5-4087-909e-bc398b6e982b/13116-20140203165724514m.jpg "שיר:]")
השאיר אחריו רק ורד אדום על שולחן משרדו ופתק.
על הפתק, באותיות תכולות דקיקות ומסולסלות, היה כתוב כך:
עד הרגעים האלה, חשבתי על טובתו של העולם, על תפקיד חיי, בשביל העולם.
כעת ברגע זה, אני מחליט לאחר שהשגתי את כל המשאבים, שאני אעשה את כל מה שיעשה לי טוב.
מברך אתכם אנשים, גדולים וקטנים, כי יש כאן גם כאלה..
ואני מקווה שתשמעו עליי רק טוב. אני מאמין.
אז צ'או אדיוס! :) "
החיוך הזה שחתם את פתקו הקטן וההזוי מעט, נתן תמונה מדויקת של הנימה בה כתב את הכל.
הוא לא היה מבואס, או שרוי בצער על עזיבת משרה שכיכב בה יותר מחמש שנים.
הוא עשה רושם של...ציפייה. הוא הרגיש משוחרר, על פי הפתק.
וכשראיתי את זה, במיוחד את החיוך, הבנתי שהוא עשה את הדבר הנכון.
אבל לא רק בשבילו.
בשבילי. צעד של מישהו אחר בחייו האישיים, גרם לי להתעורר ולהבין מה אני כבר ממזמן צריך לעשות למען עצמי.
להמשיך לנוע,
והפעם לאן שאני באמת רוצה.
;){kind=link}