![שיר:]](http://www.bloger.co.il/userimages/9/958ca21f-76d5-4087-909e-bc398b6e982b/13116-20140203165724514m.jpg "שיר:]")
הבהרה:
כמובן, כל הזכויות של הסיפור הזה שמורות לי, שרית בכר, הידועה בכינויי 'אוהב(ת) שום!' בבלוג זה.
כל העתקה מכל סוג שהוא, לא תתקבל בשום צורה ודרך, ועל כן, יש לכבד את יצירתי האישית ולא להעתיקה,במפורש!
לאחר הקדמה חשובה זו, שאני בטוחה שהבהירה לכולם מה כדאי ומה פחות כדאי לעשות, אני
גאה להעניק לכם את האפשרות לקרוא את הפרק הראשון בסיפור שהתחלתי:)
פרק 1
"אני מעדיף לישון..אז תודה, אבל לא."
רומיאו ניסה לשמור על קור רוח ועל נימה מנומסת, למרות ההיסטריה שהחלה לגאות בו.
"חבל.." קול ענה לו, "הרי אתה יודע שבסופו של דבר, בכל מקרה אתה תסכים. למה לדחות לאחר כך
את מה שאפשר לבצע עכשיו?"
כעת רומיאו הרגיש מחנק של לחץ, הוא ידע שהוא לא חזק מספיק בכדי להיאבק בו.
"וולטר, בבקשה...אני משער שאתה רוצה בטובתי והכל..אך אני באמת מעדיף שתניח לי."
הוא ניסה להישמע מנומס אך החלטי, וקיווה שהפאניקה בקולו לא נשמעה באוזניו של וולטר.
וולטר צחק צחוק פרוע ומרושע, "אז אתה עדיין רוצה לשחק אותה 'הילד הטוב', נכון?"
הוא התקרב אל רומיאו ואחז בצווארון חולצת הפיג'מה שלו. "בסדר, טיפש..אם ככה," הוא הרים את ידו
ורומיאו הבחין במשהו כסוף וחד. "אני אומר לך עכשיו, ילד. אצלי אין מקום לבוגדים. המקום שלהם נמצא
רק מעבר לעולם הזה."
רומיאו צעק, וקול צעקתו התערבב עם שאגתו הרמה של וולטר כשהניף את הסכין החדה והוריד אותה
בתנופה לעבר צווארו של רומיאו.
הבזק כסוף ודקירה בצווארו של רומיאו, העירו אותו בבת אחת משנתו.
זה היה חלום.
רק חלום..
אבל הרגיש כל כך אמיתי.
רומיאו שלח את ידו אל עבר צווארו, ומישש את נקודת הכאב החד שנותרה לו כמזכרת דוקרת מהחלום.
הוא חש שהוא מזיע בכל גופו, והבלורית השחורה שלו שבדרך כלל מורמת כלפי מעלה, היתה כעת
דבוקה למצחו מרוב זיעה קרה.
הוא שיחזר בחרדה את החלום במחשבתו, וניסה לשמור על התמונות צלולות וחדות בראשו.
לאחר כמה שניות שלקח לעצמו כדי להתאושש, פנה במהירות אל השידה לצד מיטתו, וחיפש בקדחתנות
את הפנקס שלו ואת העט.
לאחר שמצא את שניהם, כתב בזריזות את קו העלילה הכללי של החלום, ואת מקום הכאב לאחר התעוררותו.
השירבוט הזה התווסף לקבוצת השירבוטים הקודמים. הוא היה השישי מביניהם.
הוא עבר כבר שישה לילות עם נדודי שינה.
שישה חלומות מסעירים ומבעיתים, שמכולם התעורר מזיע ומפוחד.
אבל הוא ידע שכל זה יעבור בקרוב. הוא ניחם את עצמו, שעוד מעט זה ייפסק..ואז הוא יוכל לנוח מהחלומות
המטרידים, ולהתחיל במשהו אחר.
משהו שיהיה אולי אפילו יותר מטריד מחלומותיו.
');){kind=link}