![שיר:]](http://www.bloger.co.il/userimages/9/958ca21f-76d5-4087-909e-bc398b6e982b/13116-20140203165724514m.jpg "שיר:]")
הבהרה:
כמובן, כל הזכויות של הסיפור הזה שמורות לי, שרית בכר, הידועה בכינויי 'אוהב(ת) שום!' בבלוג זה.
כל העתקה מכל סוג שהוא, לא תתקבל בשום צורה ודרך, ועל כן, יש לכבד את יצירתי האישית ולא להעתיקה,במפורש!
לאחר הקדמה חשובה זו, שאני בטוחה שהבהירה לכולם מה כדאי ומה פחות כדאי לעשות, אני
גאה להעניק לכם את האפשרות לקרוא את הפרק השני בסיפור שלי:)
פרק 2
שקט.
הבוקר עלה לאיטו, מואר על-ידי כדור שמש אדמדם, שבחלוף הדקות רק גדל ואורו התעצם
יותר ויותר.
מחלון חדרו של רומיאו, הבוקר הזה נראה שליו כל כך, כה רך ויפה.. עד שרומיאו בחר
להתמקד רק בו, ולא בלילה שעבר.
אתמול בלילה לאחר שסיים לשרבט בפנקסו את עלילת חלומו, לקח לו זמן להירדם בשנית.
הוא ניסה בתחילה את שיטת ההירדמות המפתיעה; הוא עצם את עיניו, והחליט בראשו
להירדם מייד. אך השיטה הזו לא צלחה לו כל כך, ולכן הוא ניסה להשתמש בשיטה
הידועה של ספירת כבשים, אך עד מהרה הבין שכמו שהוא חשב תמיד ככה הוא מבין מחדש;
השיטה הזו היא בולשיט. היא רק גורמת לכאב ראש, ואף פעם לא עובדת. לפחות לגביו.
לבסוף, כששקע במחשבות על תמונות חולפות מסיוטו, על החוויות הצפויות לו למחר, ועל
עוד שיטות אפשריות להירדמות, הוא חש עייפות מתפשטת בגופו, וכעבור כמה דקות נרדם.
כעת בבוקר המואר באור שמש הולך ומתחזק, הוא פקח את עיניו לאט, וגמע מן השקט.
הוא התמתח במיטתו ואז קם באיטיות, מתח את איבריו והשתחרר מכבלי השינה שאפפו אותו.
לאחר שלושה צעדים ראשונים שעשה ממיטתו אל עבר חדר המקלחת, עצר והביט אל עבר
החלון. הוא שלח חיוך קטן לעבר העולם, בתקווה שזה יועיל לקארמה שלו בהמשך היום
ויחזיר לו טובות.
הוא הבחין בציפור כחלחלה שורקת על-גבי צמרת של עץ גבוה, על רקע שמיים כחולים.
כמה העולם יפה, הוא חשב לעצמו.
לאחר כמה שניות של התפעלות מיופיו הטבעי של העולם, שב והמשיך בדרכו אל המקלחת.
כשפגש בבבואתו במראה, הבחין בנקודה משוחה הצידה על-גבי צווארו.
הסימן הזה מייד החזיר אותו לחלום בליל אמש. הנקודה נמצאת בדיוק במקום שבו הרגיש
דקירה בחלומו.
הוא שוב חש צביטה עמומה של דאגה מכרסמת בתוכו, אך הוא היה נחוש בדעתו לחוות בוקר
שליו ורגוע עד כמה שהוא יכול.
ולכן, הוא הכריח את עצמו להתמקד בהווה, ניער מעט את ראשו ושטף פנים.
שהיום יהיה כמה שיותר נורמלי, הוא פילל בליבו. אף-על-פי שידע כי הסיכויים לכך כמעט
אפסיים, הוא עדיין נשא בתוכו שמץ קטן של תקווה.
תקווה לחיים נורמליים שצופנים בחובם רק טוב.
;){kind=link}