הסיפור שלי - המשך:)

הבהרה:

כמובן, כל הזכויות של הסיפור הזה שמורות לי, שרית בכר, הידועה בכינויי 'אוהב(ת) שום!' בבלוג זה.

כל העתקה מכל סוג שהוא, לא תתקבל בשום צורה ודרך, ועל כן, יש לכבד את יצירתי האישית ולא להעתיקה,במפורש!

לאחר הקדמה חשובה זו, שאני בטוחה שהבהירה לכולם מה כדאי ומה פחות כדאי לעשות, אני

גאה להעניק לכם את האפשרות לקרוא את הפרק השלישי בסיפור שלי:)

פרק 3

"היי, ג'יימס!" רומיאו שמע קריאה מאחוריו.

הוא סובב מעט את ראשו לאחור, רק כדי לראות מאיפה הקול הגיע, ולפתע מבטו לכד את שַׁיין.

הוא עצר, הסתובב, ולכסן חצי חיוך לעברה.

היא עמדה שם שניה בלי לומר דבר, ואז התעשתה ואמרה; "אוה, רומיאו, זה אתה! הייתי בטוחה שאתה ג'יימס,

אתם נראים מאוד דומים מאחורה." היא חתמה את הגילוי בחיוך.

רומיאו חש שליבו החסיר פעימה לשניה ברגע שהביט בחיוכה.

הוא מיהר להסיט את מבטו, וחש שלחייו מתלהטות בשעה שהשיב, "אה,כן..? לא יודע..אף פעם לא שמתי לב.

אולי כי אף פעם..לא ראיתי את עצמי..מאחורה."

נהיה לו חם יותר ויותר והוא זע מעט באי-נוחות. אוי אלוהים, הוא חשב. אני נוראי במצבים כאלה.

שיין צחקה. רומיאו הסתכל עליה וליבו דהר מהתרגשות.

כמה יפה היא כשהיא צוחקת, חשב. כמו אחד מפלאי הטבע בעצמם.

הוא חייך אליה, ובמשך שתי שניות הביט לה בעיניים.

היה נדמה לו שהוא רואה ניצוץ קטן, כזה שבוהק מהתרגשות אמיתית של הלב ומתבטא דרך העיניים.

"אז..ראית את ג'יימס אולי?", היא שאלה לאחר כמעט חצי דקה של שקט. "אני ממש צריכה אותו כרגע."

רומיאו חש צביטה קטנה בבטנו, אבל השתדל לסלק אותה ממנו. "אממ..לא, לא ראיתי אותו. אולי אראה אותו

בהמשך." לאחר כמה שניות הוסיף, "למסור לו..שאת..מחפשת אותו?" הוא לא באמת רצה לעשות את זה, אבל

את זה הוא לא יכל לומר לה. 

למעשה היו הרבה דברים שהוא לא יכל לומר לה.

"אוי כן, זה יוכל ממש לעזור לי! תגיד לו שיבוא לכיתת המדעים בהפסקה של עשר..אם תפגוש אותו לפני. אם 

תראה אותו רק אחרי עשר..טוב, אתה לא חייב לומר לו כלום, כי אני כבר בטח מצאתי אותו ושאבתי אותו אל

עמקי כיתת המדעים." היא צחקה צחוק קטן ושובב, בזמן שבבטנו של רומיאו צרח קול קנאי ביותר.

"אוקיי",הוא אמר. ושלח לה חיוך קטן ומייד הוריד אותו. הוא לא רצה שהיא תראה, אבל כנראה היא שמה לב

למבטו המאוכזב מכיוון שהיא שאלה; "מה קרה? איפה החיוך המקסים שתמיד דואג למלא את פרצופך 

ולקשט אותו בגומות חן חמודות להפליא?", היא התקרבה אליו וצבטה את שתי לחייו משני הצדדים.

רומיאו היה בהלם למשך מספר שניות, ואז הגיב.

הוא גיחך מעט, ואמר, "אממ..לא, אין לי כלום. זאת אומרת, אני בסדר." הוא חייך אליה.

היא הסתכלה עליו במבט לא מסופק והנידה בראשה.

הוא הרחיב את חיוכו, עד שהיה בטוח שהצליח להפיח גומות בלחייו, והרשה לו לדעוך מעט לאחר ששיין

חייכה בסיפוק.

היא התקרבה אליו שוב ונשקה על לחיו. "תמיד תהיה שמח! תזהר כמו סאנשיין!", היא אמרה לו והסתובבה

בריחוף קדימה.

היא נופפה לו לשלום, והותירה אותו עומד קפוא ומרוגש, נטול מילים, עם נשיקה על הלחי, שכנראה

הוא לא ישטוף עוד לעולם.